הפדרציה היהודית של ניו יורק שולחת מיליון דולר לעזה
מסולידריות יהודית לראוותנות מוסרית: המחדל העזתי של הפדרציה היהודית
הפדרציה היהודית של ניו יורק (UJA-Federation of New York) ביצעה מעשה עמוק של בלבול מוסרי. בהקצאת מיליון דולר לסיוע לעזה דרך ארגון ישראייד, הארגון בחר ברגשנות אופנתית על פני מטרתו המייסדת. הדבר מייצג צדקה כהתייפייפות מוסרית, המנותקת מאינטרסים יהודיים ומהישרדות יהודית.
הבה נהיה ברורים: הסבל בעזה הוא אמיתי, והאנושיות הבסיסית דורשת מאיתנו להכיר בטרגדיה של אזרחים. אך חמלה ללא חוכמה היא סנטימנטליות ותו לא. כאשר אותה סנטימנטליות משרתת את אויביך, היא הופכת למשהו גרוע יותר: ראוותנות מוסרית הטועה בין הצגת מידה טובה לבין מידה טובה כשלעצמה.
העיתוי לבדו צריך להדאיג כל מי שמצפונו המוסרי מתפקד. כפי שמנכ"ל הפדרציה עצמו מודה, עשרים חטופים יהודים חיים ושלושים חטופים מתים עדיין נמצאים במנהרות חמאס. הדיסוננס הקוגניטיבי עוצר נשימה: אנו מתבקשים להאמין שזוהי חובה יהודית לסייע לאוכלוסייה החוגגת חטיפה ועינויים של אזרחים יהודים, בעוד אותם אזרחים, חיים ומתים, נותרים מתחת לאדמה.
העיוורון האסטרטגי עמוק יותר. כל דולר שזורם לעזה מחזק את אחיזת חמאס בשלטון. חמאס ממסה חלק מהסיוע, מסיט משאבים למטרות צבאיות, ומשתמש בסיוע הומניטרי כשליטה פוליטית. אמונתה של הפדרציה כי תיאום עם כוחות ישראליים יכול להבטיח שמיליון הדולרים שלה יגיעו רק לחפים מפשע היא נאיבית או מטעה במכוון. חמאס שולט בעזה באופן מוחלט.
הדבר משקף אי הבנה יסודית של טבע הסכסוך. עזה בחרה שוב ושוב במנהיגים המחויבים להשמדת היהודים. הם חגגו את ה-7 באוקטובר. הם ממשיכים לתמוך ב"התנגדות" שרצחה 1,200 יהודים.
המשבר ההומניטרי בעזה אינו אסון טבע. הוא תוצאה ישירה של בחירות פוליטיות. השלכות אלו כוללות חיים תחת ממשלה המעדיפה את השמדת היהודים על פני רווחת תושבי עזה.
עמדתה של הפדרציה נשענת על הקבלות מוסריות שקריות. אומרים לנו ש"כל חיי אדם קדושים", מה שנשמע בלתי ניתן לערעור עד שמבינים שזה מצדיק סיוע לאוכלוסייה שאינה מאמינה שחיי יהודים קדושים. אומרים לנו שהכרה בסבל העזתי היא "חובה יהודית", כאילו חובות מוסריות יהודיות חלות במידה שווה על אלה החוגגים את מותם של יהודים ועל אלה המתאבלים עליו.
חשיבה אוניברסליסטית זו מתייחסת להישרדות היהודית כערך אחד מני רבים, ולא כתנאי מוקדם לכל שאר הערכים היהודיים. הפדרציה רוצה קרדיט על אומץ מוסרי תוך התחמקות מהשאלות הקשות שחמלה אמיתית דורשת.
בראשן: אם המשאבים הקהילתיים היהודיים מוגבלים (והם אכן כאלה), איזו הצדקה קיימת להפנותם לעזה כאשר קהילות יהודיות נותרות בתת-מימון?
הרבי מליובאוויטש הבין עיקרון זה בבירור. במכתב לצעיר יהודי, הוא כתב: "אבל אתה יהודי, וחובותיך חורגות מן האמור לעיל. עליך לחיות כיהודי בחיי היומיום שלך, בדרך החיים היהודית, דרך התורה והמצוות, ועליך להשתמש בהשפעתך על אחרים באותו כיוון". הרבי הכיר בכך שהחובות היהודיות הן פרטיקולריות, לא אוניברסליות, וכי מוסדות יהודיים חייבים לתעדף צרכים יהודיים.
העולם יכול לשלוח כסף לכל מטרה שיבחר. אך לארגונים יהודיים יש חובת נאמנות להבטיח שקהילות יהודיות ימומנו כראוי תחילה. ברחבי אמריקה, בתי ספר יהודיים נאבקים עם עלויות שכר הלימוד, קשישים יהודים חסרים טיפול הולם, סטודנטים יהודים מתמודדים עם אנטישמיות בקמפוסים ללא תמיכה מוסדית מספקת. אלה הם קהל היעד האמיתי של הפדרציה: האנשים שתורמים בציפייה שצורכיהם הקהילתיים יקבלו עדיפות.
אין הצדקה להקצאה שגויה זו. מה שקיים במקום זאת הוא רצון להתאים את עצמם לאופנות המוסריות של הממסד הליברלי, ולהוכיח שיהודים יכולים להיות אוניברסליסטים, "נאורים" בדיוק כמו כל קבוצה אחרת. זוהי התבוללות המתחפשת לאתיקה, בגידה עמוקה באנשים שלשמם הוקמה הפדרציה.
הנה הטקסט המלא:
"נחמו, נחמו, עמי" 8 באוגוסט 2025
בשבוע שעבר ציינו את תשעה באב — היום העצוב ביותר בלוח השנה היהודי, ששוב קיבל משמעות טראגית ומודרנית. חמישים חטופים נותרו במנהרות עזה. המלחמה עם חמאס עודנה משתוללת. בעולם, השיח סביב ישראל ועזה מדאיג מאוד. בניו יורק, אנו מתמודדים עם נורמליזציה של אנטישמיות ומתאבלים על רציחות חסרות פשר של חברים אהובים בקהילתנו.
השבוע, ניתנת לנו מידה של הקלה, לפחות מבחינה טקסטואלית.
עם שקיעת החמה, אנו מקבלים את שבת נחמו, שלוקחת את שמה מהמילים הפותחות את ההפטרה שנקרא מחר: "נחמו, נחמו עמי".
עם כל כך הרבה שמעיק על נשמתנו הקולקטיבית, רבים כמהים לנחמה. אך יש מעט מאוד דברים שניתן להתנחם בהם.
בימים האחרונים, הסרטונים המזעזעים של חטופים כחושים ומעונים במנהרות עזה, ששברו את ליבנו, היו צריכים לעורר גינוי עולמי נרחב.
הם לא.
במקום זאת, מנהיגים נוספים בעולם פונים להכרה חד-צדדית במדינה פלסטינית — מתנה לחמאס שמעודדת טרור ומקשה על השגת הפסקת אש. חמאס — שפעולותיו האכזריות הפכו את עזה לשדה קרב, שמשתמש באוכלוסייתו כמגן אנושי ומתענג על מותם, שמנע במכוון את חלוקת הסיוע, ושמפיץ מידע כוזב במתכוון. ועם זאת, חמאס כמעט ואינו מוזכר בדיווחי התקשורת המטילים אחריות על המצב הנוכחי.
נותר לנו לתהות: מה עלה בגורל המצפן המוסרי של העולם?
יחד עם זאת, אסור לנו לאבד את שלנו.
ההבנה שחמאס נושא באחריות המוחלטת לסכסוך זה אינה שוללת את העובדה שאזרחים בעזה מתמודדים עם תנאים נואשים.
שתי האמיתות יכולות להתקיים בו-זמנית.
מה שרבים מאיתנו חשים הוא צירוף של יגון בלתי נסבל, כעס, והציווי המוסרי — הציווי היהודי — לפעול. לא כולם מסכימים על מה שצריך לעשות, או איך. יש ייסורים וזעם סביב כל נקודת מבט.
עלינו להיאחז במה שתמיד עגן את העם היהודי: האמונה שכל חיי אדם קדושים.
כפי שכתב דני דיין — כיום יו"ר יד ושם, לשעבר קונסול ישראל בניו יורק, ומנהיג לשעבר של תנועת ההתנחלויות — במאמר דעה שפורסם לאחרונה בג'רוזלם פוסט:
"האשמות שישראל מבצעת רצח עם הן חסרות בסיס ומהוות עיוות מסוכן של המונח. אך אין זה אומר שאסור לנו להכיר בסבלם של אזרחים בעזה. ישנם גברים, נשים וילדים רבים ללא קשר לטרור החווים הרס, עקירה ואובדן. ייסוריהם אמיתיים, והמסורת המוסרית שלנו מחייבת אותנו לא להפנות מהם עורף... ראיית האנושיות של אחרים, גם במלחמה, אינה סימן לחולשה אלא עדות לכוחנו."
ברוח זו, שותפתה הוותיקה של הפדרציה, ישראייד — ארגון הסיוע ההומניטרי הלא-ממשלתי הגדול בישראל — מעניקה סיוע חיוני בתוך עזה, וכבר הגיעה ליותר מ-100,000 עזתים.
לפני ה-7 באוקטובר, עבודתה של ישראייד התמקדה כולה באסונות טבע וסכסוכים עולמיים מעבר לגבולותיה — כשהיא מגיעה תחת דגל ישראל להציע סיוע מציל חיים לאחר רעידות אדמה, שיטפונות, שריפות יער, מגפות ועקירה. הם היו, למשל, שותפים מרכזיים בתגובתנו למשבר באוקראינה.
לאחר ה-7 באוקטובר, לראשונה, הם השתמשו במומחיותם שצברו בעמל רב כדי לענות על צרכים ברחבי ישראל.
וכעת, הם פנו לעזה, שם בנו יחסי עבודה עמוקים עם יחידת צה"ל האחראית על הסיוע בעזה (מתפ"ש), וכן עם ארגוני סיוע עולמיים בעלי מוניטין רב בשטח, מה שממצב אותם להבטיח אספקה יעילה של סיוע.
השבוע, הקצינו מיליון דולר לישראייד לתמיכה במאמציהם בעזה, במיוחד כדי לספק מזון, תרופות, והתקנת מערכות סינון שיאפשרו מי שתייה בטוחים למשפחות עקורות.
ישראייד מייצגת את מיטב ישראל — ואת מיטבנו.
בעודנו נכנסים לתקופה זו של נחמה מיועדת, הנחמה עדיין עשויה להרגיש חמקמקה.
אך היא שם — אם רק נחפש.
היא שם בלהיות חלק מקהילה שמעניקה את כוחה זה לזה.
שמעניקה נחמה לאחרים, גם כשאנו כואבים.
היא שם בתורתנו, בערכינו ובמסורותינו. בחוסננו.
היא שם ביכולתנו לקוות שיבואו ימים טובים יותר — בעזרת השם, בקרוב.
שבת שלום